קטגוריה: יחידת זמן

טָאנְטִי רוֹזָה אֲחוֹת סָבִי הָיְתָה אִשָּׁה אֵשׁ וְרָקְחָה בִּנְדִיבוּת מַעֲשִׂיּוֹת וְרִבָּה. לְמִחְיָתָהּ עָבְדָה כְּפּוֹלִיטוּרְצִ'יקִית בַּנַּגָּרִיָּה שֶׁל דּוֹדִי. בְּרוֹמַנְיָה הָיְתָה שַׂחְקָנִית. בְּבֵיתָהּ, כֹּל כּוֹס עָמְדָה עַל מַפִּית קְרוֹשֶׁה מְעֻמְלֶנֶת. טָאנְטִי רוֹזָה נִשְּׂאָה לְאֶחָד בְּשֵׁם וַיְס וּכְשֶׁמֵּת הִתְחַתְּנָה עִם אַחֵר שְׁוַרְץ וְגַם אוֹתוֹ … להמשיך לקרוא ←

את הצעיף קיבלתי במתנה והייתה לו משמעות בחיי. אהבתי את הצבעים ואת האווריריות וכשהוא החליק ממעקה המרפסת כל מי שעבר ברחוב יכול היה להיות מי שישים עליו יד. במקום לרדת ולנסות להשיגו התעצבתי מעט וחזרתי לענייני ומאוחר יותר ירדתי לבית … להמשיך לקרוא ←

Robert Vorstman‏    

אֲנִי מְמַעֶטֶת לָצֵאת וּכְמִי שֶׁחוֹשֵׁשׁ לְאַבֵּד אֶת מַחֲצִית זְנָבוֹ אֲנִי נֶחְפֶּזֶת לַחְזֹר בְּיַלְדוּתִי הִתְאַמַּנְתִּי לַחְשֹׁב בְּהֶסְתֵּר. אָבִי קָרָא בְּעֵינֵי וְנִכְוָה. בַּכְּתוּבִים, הָאֵשׁ לֹא נָגְעָה . אָבִי מֵת קֹדֶם שֶׁלָּמַד אוֹת עִבְרִית

עיר תחתית חיפה. וואדי סאליב. לא רחוק מהבית פרחו כלניות. וואדי רושמיה. קפה ישראל. רומנים אוכלים קבב ורוקדים. בית חרושת לקרח. גשר להדר. המאפיה של סבא. הזכרון שותק הצילום מזכיר לי שהיו שם קרבות לפני שהגענו ולא נשארו מדרכות. לא … להמשיך לקרוא ←