יולנדה סילבה גומז מספרת שהם התכנסו סביב השולחן וזרו על עצמם מלח כי מה היה להם רע ולמה הם עלו ארצה ואחר כך כשהיגרו לאמריקה הם התנפחו כי הגוף אוגר אשמה שלא נפטרים ממנה עד שמתים ומאז הם משתגעים כשהם יושבים יחד כי דיבור מול צלחת עם אוכל יהודי מעורר אצלם מחלוקת על הזיקה בין אנטישמיות לכבד קצוץ. בקיצור, כל מפגש מביא מכאוב גדול ובינתיים ההיא שזוכרת ישבה בפינה ותפרה עוד חצאית כי אם היא לא פסנתרנית מה איכפת לה להדקר ממחט.